אפשר לבחור אחרת

במחקר שנערך לאחרונה במסגרת השב"ס ע"י ד"ר עמלה עינת וד"ר תומר עינת* נמצא כי 57.3% מהאסירים שנדגמו במחקר ,אובחנו כבעלי הפרעת קשב. 30% מהאסירים שנדגמו היו גם בעלי לקויות למידה. יש לציין שתחום הקריאה והשפה בלט מאוד כלקוי בקרב אותם אסירים. נמצא שרוב האסירים לא סיימו יותר מ 10 שנות לימוד ולמעשה נפלטו ממערכת החינוך.

יש לציין שמספר האנשים המאובחנים בישראל כבעלי הפרעת קשב הוא בין 5% ל10%.

במחקר נמצא קשר בין לקויי למידה ובעלי הפרעות קשב שנפלטו מבית הספר ופנו לעבריינות בגיל צעיר מאוד. 

התיאורים חזרו על עצמם בהיבטים הרגשיים והחברתיים : תחושת ניכור מצד בית הספר, השפלה, חוסר אכפתיות מצד צוות המורים, תחושת חוסר שייכות , השעיות חוזרות ונשנות עקב אלימות בבית הספר, חוסר מוטיבציה וחוסר סיוע בלימודים. יש לציין כי אלו היו התחושות  סובייקטיביות של האסירים כתלמידים וזו היתה חוויתם.

נמצא כי הורי התלמידים לא היו מעורבים בקידומם.

תחושת חוסר המיצוי בבית הספר הובילה לתחושת ערך עצמי ירוד והיוותה גורם מזרז לעזיבת מערכת החינוך ומעבר מהיר אל הרחוב.

המחקר מציג את הנתונים בקיימים .

המטרה שלי בהצגת הנתונים אינה לתאר את הקיים כגזרת גורל אלא  לפנות לעבר שינוי.

כגילוי נאות אספר  שלמחקר ולממצאיו  המרתקים נחשפתי כבר בעיצומו של תהליך אימון אסירים בוגרים בעלי הפרעת קשב .הדבר לא היה חדש לי אלא חידד לי את מה שכבר הכרתי , כתופעה רווחת בקרב אסירים . מה שאפיין את הדרך המהירה לעבריינות כבר מגיל צעיר, היא מציאות של הזנחה,  חוסר מודעות , אמצעים  וטיפול בהפרעת הקשב שמביאה לתסכול ואלימות, לנשירה מבית הספר התיכון ולנשירה סמויה עוד לפני  התיכון , פטור מגיוס או שחרור מוקדם על רקע חוסר התאמה ואף ריצוי מאסר.

אלה  הם נתונים שחוזרים על עצמם. מאחורי הנתונים האלה עומדים אנשים שסוחבים שנים תחושת כישלון, חוסר אמון בעצמם ובסביבתם. הזיכרונות מלווים אותם מגיל מאוד צעיר ונצרבים אצלם בתודעה והופכים להיות חלק מהזהות שלהם. הם חיים בתחושת החמצה  על חייהם שנהרסו , על המשפחות שאכזבו ועל האנשים שהם פגעו בהם (כולל הקרבנות) 

אין לי ספק שאם אותם אסירים שנמצאו בעלי לקויות למידה והפרעות קשב היו יכולים לחשב מסלול מחדש היו בוחרים אחרת, אבל פה מגיעה השאלה: איך אפשר לבחור אחרת? או : מה כן אפשר לעשות כדי לסייע לנוער קצה להתמיד במסלול הלימודים ולהפוך לאזרחים התורמים לחברה? מיהם הסוכנים האחראים לקידום?

כך בעיניי נראים פני הדברים:

שלושה שותפים לו לתלמיד: המורים שלו , הוריו והוא עצמו.(הסדר מקרי בהחלט) כל צלע שתישאר מנותקת מהשנייה תפגום בהצלחה.

 אז מה כן לעשות?

הדבר החשוב הראשון הוא אבחון. אין ספק שצוות בית הספר הוא הגורם העיקרי שיכול להפנות לאבחון ולעודד במקרה של ספק. על ההורים לפנות לנירולוג או פסיכיאטר ובעלות מזערית לקבל אבחון. התשובה היא חד משמעית : יש הפרעה או אין הפרעה.

מה שחשוב זה לא להתעלם מהתופעות ולתת לילד תיוגים של "עצלן" ,"רגזן" "רחפן" וכו.'..

הדבר הבא הוא ישום ההמלצה של הרופא המאבחן ומעקב אחר יעילות  הטיפול התרופתי . מה שבטוח הוא שאם נמצא שישנה ההפרעה לא כדאי לשים את הממצאים במגרה ולשכוח מהם. רצוי מאו לתת טיפול תרופתי אשר מהווה גורם חשוב שיביא לתפקוד תקין בתחום הקשב.

יחד עם זאת נמצא במחקרים הנתמכים על ידי רופאים  נוירולוגים ופסיכיאטרים העוסקים בתחום הפרעות הקשב, כי הטיפול התרופתי אינו יעיל מספיק כדי לסייע לאדם שאובחן כבעל הפרעת הקשב.  הטיפול התרופתי לא נועד לעמוד בפני עצמו. הוא אינו כדור קסם שיפתור את הבעיה . חשוב מאוד ללוות את הילד בטיפול קוגנטיבי התנהגותי או באימון קוגנטיבי התנהגותי להפרעת קשב הנמצא כמסייע מאוד בתחום ההתנהגותי והרגשי. האימון מאפשר בטווח זמן קצר יחסית השגת אסטרטגיות הקשורות לשינוי התנהלות בתחומים שנפגמים אצל אותו אדם בעקבות ההפרעה.

הדבר החשוב העיקרי הוא  מודעות למאפיינים , הכרת התופעה ולימוד עליה של כל אחד מהשותפים.

 ככל שנכיר ונדע יותר על הפרעת הקשב  נוכל להתמודד איתה יותר טוב .

הסביבה תלמד להתמודד עם ההפרעה, תהיה אמפתית מסייעת ומקדמת .

התלמיד נמצא במצב הרבה יותר טוב כשיכול להסביר לעצמו ולסביבה מהי הפרעת הקשב שלו ומהם מאפייניה., להכיר את עצמו וללמוד בהדרגה כיצד להימנע מלהיכנס למקומות לא רצויים.

מורים שיבחרו באומץ ובמודע ללוות את התלמיד בתהליך מצמיח , יוכלו לסייע לו  להפוך למבוגר הבוטח בעצמו ובסביבתו, לכן חשוב מאוד שמורים  יוכלו  לקבל הדרכה ולסייע לתלמידים, לקדם אותם ספציפית באמצעות רכישת כלים בתחום ההתנהלות ובהיבט הרגשי ולהיות מבוגרים  משמעותיים עבורם.

הורים בעיני, הם הצלע המשמעותית במשולש הורה -ילד - מורה . הם הסוכנים הקריטיים של קידום הילד ועתידו ובעלי ההשפעה על הילד המתמודד עם הפרעת הקשב. ביכולתם של הורים מודעים לייצר מודל נכון ותקין עבור ילדם הכולל בתוכו היבטים התנהגותיים ורגשיים המקדמים את צורכי הילד המתמודד עם הפרעת הקשב. הורה המודע ומבין את הקשיים  הגלומים בהפרעת קשב ומקבל כלים פרקטיים לעבודה ולהתמודדות בבית יכול לשנות את עתיד ילדו ואת איכות חיי משפחתו. 

מתפקידנו כאנשי מקצוע וחברה להעניק כלים להתמודדות להורים אלה ולהפוך אותם לגורם המשמעותי והאיכותי בקידומו של הילד.

 יש לציין שכל אדם המהווה גורם משמעותי עבור ילד בעל הפרעת קשב יכול להוות  סוכן של שינוי וקידום עבורו.

פנתה אלי אמא לצעיר,שלא זכה לתמיכה הורית ולמסלול נורמטיבי ואמרה לי  בכאב ובחוסר השלמה עם המצב: " אם רק הייתי מבינה ויודעת מה יש לבן שלי ומישהו היה מדריך אותי בתחום הפרעת הקשב אני בטוחה שהוא לא היה מגיע למקום הזה..."

גם אני בטוחה בכך. מתוך מודעות ולימוד :

אפשר לבחור אחרת

ובנימה אישית "כל ילד זקוק רק למבוגר אחד שיאמין בו"(הרב קרליבך)

מיכל אדלשטיין- מאמנת אישית למתמודדים עם הפרעות קשב: הורים וילדים נוער ומבוגרים.

מוזמנים להעביר הלאה להורים מורים, חברים וליקרים לכם.

להזמנת סדנאות והרצאות לצוותי הוראה הדרכה והורים בנושא הפרעת הקשב 

http://www.nitzan-israel.org.il/home/*

עיצוב ובניית אתר wixer.co.il

  • Facebook - White Circle

Follow me on